מפקח עומד בחדר 305. אין תעלות מיזוג, הקבלן לא יכול להמשיך. בחדר 214 יש סדק בטיח מעל המשקוף. שני הדברים דורשים תמונה, תיאור ואחראי. אבל אם שניהם ייכנסו לאותה רשימה, יקרו שני דברים רעים: החסם ייעלם בין עשרות ליקויים, והליקוי ייסגר בלי שמישהו בדק את התיקון.
חסם: עוצר עבודה, משתחרר עם פתרון
חסם הוא סיבה שבגללה פעילות לא יכולה להתקדם: חומר חסר, אין גישה, חסר אישור תכנון, קבלן אחר עוד לא סיים. הוא מקושר לפעילות, מעביר אותה ל"חסום", ומשחרר אותה כשהוא נפתר.
- יש לו אחראי אחד: מי שצריך להסיר את הסיבה, לא בהכרח מי שנפגע ממנה.
- יש לו סיבת שורש (חומר, תכנון, גישה, קבלן אחר) — כדי שבסוף החודש אפשר יהיה לראות למה נתקענו, לא רק איפה.
- הוא נסגר כשהעבודה יכולה להמשיך. לא צריך "אחרי" — צריך שהתעלות יגיעו.
ליקוי: עבודה שבוצעה לא נכון, נסגר עם הוכחה
ליקוי הוא תוצאה של עבודה שכבר נעשתה ולא עומדת בדרישה. הוא לא עוצר את הפעילות (הטיח כבר שם), אבל הוא דורש תיקון, ותיקון דורש בדיקה.
- יש לו תמונת "לפני", אחראי לתיקון ותאריך יעד.
- הוא נסגר רק עם תמונת "אחרי" ואישור של מי שפתח אותו. "טופל" בלי תמונה לא סוגר ליקוי.
- הוא חי בדוח שטח, מקבל snapshot כשמפיקים PDF, ומופיע בדוח ממוקד לקבלן שאחראי עליו.
למה הבלבול עולה כסף
ליקוי שנרשם כחסם נסגר בלי בדיקה ("הקבלן אמר שתיקן"), ובמסירה מתגלה שוב. חסם שנרשם כליקוי מקבל תאריך יעד במקום טיפול מיידי, והקומה עומדת. ובחשבון החלקי, ההבדל בין "הקבלן לא יכול היה לעבוד" ל"הקבלן עבד לא טוב" הוא ההבדל בין הארכה מוצדקת לקיזוז.
חסם עוצר ומשתחרר; ליקוי נפתח ונסגר עם הוכחה. תפרידו ביניהם כבר בדיווח, ותחסכו ויכוח בחשבון ובמסירה.